בחולי דלקת מפרקים שגרונית, רמות גבוהות של פקטור ראומטואידי (Rheumatoid Factor, RF) נחשבות לגורם פרוגנוסטי גרוע וקשורות לפעילות מחלה גבוהה יותר, לסיכון להתקדמות רדיוגרפית ולירידה בתגובה למעכבי TNF (Tumor necrosis factor).

נתונים עדכניים מצביעים על כך שחולים עם דלקת מפרקים שגרונית ורמות גבוהות של פקטור ראומטואידי עשויים להשיג ולשמור על שיפור קליני גדול יותר בטיפול עם מעכבי TNF חסרי אזור FCי(fragment crystallizable), בהשוואה למעכבי TNF המכילים אזור FC.

בניתוח זה של ניסוי EXXELERATE, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Rheumatology, חוקרים ביקשו להעריך את תוצאי היעילות של סרטוליזומב פגול, תרופה מעכבת TNF חסרת אזור FC שעברה פגילציה (PEGylated), לעומת אדלימומאב (תרופה מעכבת TNF בעלת אזור FC) בחולי דלקת מפרקים שגרונית בעלי רמות גבוהות של פקטור ראומטואידי.

בניסוי פאזה 4 EXXELERATE חוקרים השוו את היעילות והבטיחות של סרטוליזומב פגול לאדלימומאב. החולים חולקו באופן אקראי וביחס של 1:1 לטיפול עם סרטוליזומב פגול במינון 200 מ"ג בכל שבועיים בתוספת מטוטרקסט, או לטיפול עם אדלימומאב במינון 40 מ"ג בכל שבועיים בתוספת מטוטרקסט.

בשבוע 12, החולים סווגו כמגיבים או כלא מגיבים, כשחולים שלא הגיבו לטיפול הועברו לטיפול עם מעכב ה-TNF האחר, עם מעקב אפשרי עד לשבוע 104. כמו כן, החוקרים דיווחו על ריכוזי התרופה בפלזמה, ציון פעילות מחלה ממוצע DAS28-CRPי(Disease Activity Score-28 with C-Reactive Protein) ושיעור החולים שהשיגו פעילות מחלה נמוכה (סף: DAS28-CRP שווה או נמוך מ-2.7) ל-104 שבועות.

התוצאות רובדו לפי רבעונים של רמות הפקטור הראומטואידי (רמות פקטור ראומטואידי שוות או נמוכות מהרבעון השלישי (≤203 יחידות בינלאומיות למ"ל), ורמות פקטור ראומטואידי גבוהות מהרבעון השלישי (>203 יחידות בינלאומיות למ"ל), כפי שנמדד על ידי Roche Tina-quant®. ממצאים אלה הוצגו כנתונים שנצפו.

נתוני בסיס לפי רבעון הפקטור הראומטואידי היו זמינים עבור 453 מטופלים שחולקו באופן אקראי לקבוצת הטיפול עם סרטוליזומב פגול (רמות שוות או נמוכות מהרבעון השלישי: n = 334; רמות גבוהות מהרבעון השלישי: n = 119) ולקבוצת הטיפול עם אדלימומאב (רמות שוות או נמוכות מהרבעון השלישי: n = 347; רמות גבוהות מהרבעון השלישי: n = 107).

המאפיינים הבסיסיים היו דומים בין המטופלים שחולקו באקראי לשתי קבוצות הטיפול על פני רבעוני רמות הפקטור הראומטואידי.

תוצאות המחקר הדגימו כי בשבוע 12, 66 חולים שטופלו עם סרטוליזומב פגול עברו לטיפול עם אדלימומאב, ו-59 חולים שטופלו עם אדלימומאב עברו לטיפול עם סרטוליזומב פגול. בשבוע 104, ריכוזי האדלימומאב הממוצעים היו נמוכים ב-22.9% בחולים רמות פקטור ראומטואידי גבוהות מהרבעון השלישי (ממוצע 4.8 [סטיית תקן 3.0]), לעומת אלה עם רמות שוות או נמוכות מהרבעון השלישי (6.2 [4.0]).

בחולים שטופלו עם סרטוליזומב פגול, הבדל זה היה קטן יותר (13.0%) בחולים עם רמות פקטור ראומטואידי גבוהות מהרבעון השלישי (23.3 [15.4]) לעומת אלה עם רמות שוות או נמוכות מהרבעון השלישי (26.7 [13.1]).

עבור חולים עם רמות שוות או נמוכות מהרבעון השלישי, ציוני פעילות המחלה DAS28-CRP הממוצעים היו דומים בין חולים שטופלו עם סרטוליזומב פגול ואדלימומאב, משבוע 0 ועד שבוע 104 (ציון DAS28-CRP ממוצע בשבוע 104: 2.48 [סטיית תקן 1.18] עם סרטוליזומב פגול לעומת ציון ממוצע: 2.49 [סטיית תקן 1.14] עם אדלימומאב).

עם זאת, עבור חולים עם רמות פקטור ראומטואידי גבוהות מהרבעון השלישי, ציוני DAS28-CRP הממוצעים היו נמוכים יותר באופן נומינלי בחולים שטופלו עם סרטוליזומב פגול לעומת אדלימומאב (שבוע 104: 2.50 [סטיית תקן 1.18] עם סרטוליזומב פגול לעומת 2.93 [סטיית תקן 1.22] עם אדלימומאב).

דפוס דומה נצפה עבור שיעור החולים שהשיגו פעילות מחלה נמוכה בשבוע 104 (רמות פקטור ראומטואידי שוות או נמוכות מהרבעון השלישי: 64.8% עם סרטוליזומב פגול לעומת 65.1% עם אדלימומאב; רמות גבוהות מהרבעון השלישי: 65.7% עם סרטוליזומב פגול לעומת 48.3% עם אדלימומאב).

החוקרים מסכמים כי בחולי דלקת מפרקים שגרונית עם רמות פקטור ראומטואידי גבוהות, אלה שטופלו עם סרטוליזומב פגול הפגינו ריכוזי תרופות ותגובות קליניות דומות בהשוואה לחולי דלקת מפרקים שגרונית עם רמות פקטור ראומטואידי נמוכות. דפוס זה היה עקבי ולא נצפה בחולים שטופלו עם אדלימומאב.

נתונים אלה, יחד עם דיווחים קודמים שבהם סרטוליזומב פגול הראתה יעילות עקבית ללא קשר לרמות הפקטור הראומטואידי הבסיסיות, מצביעים על כך שסרטוליזומב פגול עשויה להיות טיפול מתאים לחולים עם דלקת מפרקים שגרונית ורמות פקטור ראומטואידי גבוהות.

מקור:

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה